רקע

זיכרונות מודחקים/משוחזרים (Repressed/Recovered Memory) ואמנזיה טראומטית הינם מושגים המתועדים בספרות מזה שנים רבות. זיכרון מודחק הוא הרעיון שחוויות טראומטיות – כגון התעללות מינית – יכולות 'להיחסם' באופן לא מודע למשך שנים רבות, כך שהפרט לא יודע שעבר התעללות/טראומה, ולאחר מכן להתאושש בצורה ספונטנית, כתגובה לטריגר או כחלק מטיפול מבוקר. קיימות עדויות לאובדן זיכרון סביב אירועים טראומטיים במלחמות, אשר חזר לעיתים קרובות במהלך טיפולי פסיכותרפיה, עוד משנת 1920. החל משנות ה-80 ובעיקר בשנות ה-90 החלה מחלוקת קשה סביב מהימנותם של זיכרונות אלו, אשר כונו בקרב המתנגדים 'זיכרונות כוזבים' או 'זיכרונות שווא'. המחלוקת החלה מניסיונות הגנה משפטיים כנגד תובעים בגין התעללות מינית, אשר ביססו את טענת ההגנה בכך שזיכרונות מודחקים אינם מקור אמין מבחינה מדעית. בניגוד לאמנזיה טראומטית סביב אירועי מלחמה שתועדה רבות ולא עוררה מחלוקת, פגיעות מיניות אינן מתרחשות בגלוי והסביבה פוגשת את התלונה רק לאחר 'רדיפה משפטית' של הקורבן אחר התוקף ולאחר 'חזרת' הזיכרונות המודחקים, מה שיוצר את הספק באמינותם. המונח המועדף בספרות העדכנית הינו זיכרונות משוחזרים (Recovered), שכן מונח זה לא קובע את המנגנון הוודאי להעדר הזיכרון. הנושא נותר שנוי במחלוקת, והמחלוקת סביבו כונתה "מלחמות הזיכרון".^1-3

סיכום הספרות בנושא

מאמר סקירה מקיף שפורסם בשנת 2006 וסקר עשרות רבות של מאמרים לאורך שנים רבות הסיק כי לאור משקל הראיות התומכות במהימנות הזיכרונות המודחקים יש לאפשר לקורבנות המתבססים על זיכרונות משוחזרים להציג את טענותיהם בפני בית המשפט. מסקנותיהן התבססו בין היתר על עובדות שכללו עדויות לאמנזיה לטראומה בתתי קבוצות של ניצולים לרבות ילדים, עדויות לפגיעה בזיכרון לאחר תקופות של מתח או פחד משמעותי בקרב בעלי חיים ובני אדם, היותם של זיכרונות משוחזרים כאפשריים באמונה הרווחת בקרב מרבית הפסיכולוגיים והיותם מוכרים על ידי ארגונים פסיכולוגיים גדולים ברחבי העולם.¹

סקירה שפורסמה בשנת 2019 דנה בבעייתיות של זיכרונות משוחזרים

בשל הקושי להבחין בין זיכרון מהימן לזיכרון שווא, כאשר הבעייתיות העיקרית נקשרה להשפעות טיפולים סוגסטיביים על הופעת הזיכרון. ממצאי הסקירה הראו שאחוז המאמינים בזיכרונות מודחקים נותר גבוה, ולרוב מעל 50%. יתרה מזאת, מחברי הסקירה גורסים כי הרעיון של זיכרונות מודחקים הפך לפופולרי רק בשם אחר – אמנזיה דיסוציאטיבית – אשר חולק מאפיינים רבים עם זיכרון מודחק ואשר נושא בתוכו את היתרון הנוסף של היותו משויך ל-DSM-5.²

סקירה קצרה ועדכנית שפורסמה לאחרונה

הראתה שבממוצע, כ-30% מהמשתתפים יוצרים זיכרונות כוזבים במחקרי השתלת זיכרון, שזיכרונות שווא מושתלים יכולים להתרחש עבור אירועים שליליים ועבור אירועים שהתרחשו לכאורה שוב ושוב ושקיימים הסברים אלטרנטיביים סבירים במקום זיכרונות מודחקים לא מודעים כמו שכחה רגילה ופירוש מחדש של זיכרונות.³

זיכרונות משוחזרים של התעללות מינית בילדות (CSA, childhood sexual abuse)

הם נושא שנידון רבות בספרות בהקשר של זיכרונות משוחזרים, שכן פעמים רבות הם 'מודחקים' לזמן רב – מה שהופך את הזיכרון ל'פגיע' יותר ל'טעויות הזמן' ולטענות כנגד מהימנותו. בדומה לזיכרונות משוחזרים בהקשרים אחרים, נמצא כי זיכרונות CSA אינם מהווים קטגוריה אחידה, כאשר לפחות שני סוגים זוהו – זיכרונות הצפים במהלך טיפולים סוגסטיביים ומלווים בתחושה שככל הנראה הם נשכחו לזמן רב, וזיכרונות המופיעים באופן ספונטני ולרוב מלווים בתחושה של הלם והפתעה. למרות ההנחה הבסיסית שהזכרות ספונטנית עשויה להיות קשורה במהימנות הזיכרון ושהזכרות במהלך התערבות טיפולית יכולה להצטייר כפחות אמינה – יש קושי לסווגן ככאלו, שכן יכולות להיות הטיות רבות לכאן ולכאן.⁴

מחקר שבחן את ההבדל בין שתי הקטגוריות

מצא כי אנשים ששחזרו זיכרונות CSA באמצעות טיפול סוגסטיבי הפגינו רגישות מוגברת לבניית זיכרונות שווא ולעומתם אנשים ששחזרו זיכרונות CSA באופן ספונטני לא הפגינו רגישות כזו. מסקנות המחקר היו שייתכן ולזיכרונות משוחזרים ספונטניים סבירות גובהה יותר לאותנטיות. אחד ההסברים ל'היזכרות ספונטנית' הינו השינוי בתפיסת האדם את אירוע – למשל במקרים של CSA – יתכן ודרך החשיבה על התעללות השתנתה עם הגיל, שכן בהיותו צעיר יותר האדם לא תפס את האירוע כפוגעני.⁵

מחקר נוסף בחן זיכרונות טראומטיים בקרב נפגעי CSA והשווה בין נפגעי CSA

נפגעים אשר שזכרו את הפגיעה הטראומטית לבין אלו שלא זכרו אותה לפני הטיפול. המחקר מצא שתסמיני דחק פוסט טראומטי קיימים אצל שורדים מבוגרים של CSA לפני הטיפול ובמהלך הטיפול, בין אם הם מדווחים על מודעות להתעללות שלהם לפני הטיפול או על אי מודעות להתעללות, כאשר גם עבור אותם אנשים שהיו להם זיכרונות לפני כניסתם לטיפול וגם עבור אלו שלא זכרו את הטראומה, זיכרונות התעללות הופיעו בפירוט תפיסתי, סומטי ורגשי משמעותי לאורך זמן לפני שהתפתחו לנרטיב. עוד נמצא במחקר כי טריגרים לזיכרונות היו יותר פנימיים מאשר חיצוניים עבור שתי הקבוצות, מה שהוכיח שזיכרונות משוחזרים של התעללות עולים בעיקר מגוף הנפש של ניצולי ההתעללות ולא מהסביבה.⁶

בהקשר של זיכרונות מודחקים ופגיעה מינית

ישנן טענות בקרב התומכים במהימנות הזיכרונות המשוחזרים כי זיכרונות אלו לרוב ילוו בסימפטומים נוספים המעידים על פגיעה מינית או התעללות, כגון קשיים בזוגיות, הפרעות בתפקוד המיני, קושי להביע רגש, חוסר שביעות רצון ממערכות יחסים, חוסר אמון בזולת, תחושות אשמה, פגיעה בהערכה העצמית, התנהגויות הרס עצמי והפרעות אישיות. בפן המשפטי, עדות זיכרון נחשבת לעדות בעייתית, גם במקרי זיכרון מודחקים של פגיעות מיניות. בהקשר למקרים של CSA, עולה כי מומחי זיכרון, שמהספרות עולה כי רובם מטילים ספק במהימנות הזיכרון המשוחזר, לא טוענים שמבוגרים שחוו טראומה בילדותם לא יכולים לזכור את האירועים הטראומטיים. יתרה מכך, עולה כי מבוגרים שזוכרים אירוע של טראומה מינית מתועדת שחוו כ-12-21 שנים קודם לכן הצליחו לזכור במדויק את מאפייני הליבה של החוויה הטראומטית. עם זאת, הנרטיב לרוב דל במידע היקפי ומכיל שגיאות שחזור. בנוסף, חומרת סימפטומטולוגיה של הפרעת דחק פוסט טראומטית הייתה קשורה באופן חיובי לדיוק הזיכרון. ^7,8

המסקנה העולה מן הסקירה

זיכרונות משוחזרים ומהימנותם הם נושאים שנויים במחלוקת בספרות מזה שנים רבות כחלק מ"מלחמות הזיכרון". מומחי זיכרון מכירים בהיותם של אירועי דחק מסוגים שונים כגורמים הפוגמים בהיווצרות הזיכרון, אך לרוב מטילים ספק רב במהימנות הזיכרונות ששוחזרו, ובפרט לאחר היותם זיכרונות מודחקים. מנגד, קלינאים רבים, ובפרט בקרב בריאות הנפש, מאמינים בזיכרונות אלו. עם זאת, ישנה הסכמה כללית על הקושי להבדיל בין זיכרונות אותנטיים ורמת אמינותם לבין 'זיכרונות שווא' ואין הסכמה גורפת לגבי אופן הבירור של מהימנות הזיכרון. עם זאת, ישנן עדויות בספרות המצביעות על סימנים נלווים לזיכרון 'אמיתי' העשויים להעיד עליו ככזה, וכן עדויות המצביעות על פירוט תפיסתי, סומטי ורגשי משמעותי לא פחות משל מטופלים עם זיכרונות שאינם מודחקים מאירוע טראומטי בעברם. הספרות אינה אחידה בנושא והטיעונים השונים הקשורים בזיכרונות משוחזרים ממשיכים להיות מגוונים.

סימוכין

1. Dalenberg C. RECOVERED MEMORY AND THE "DAUBERT CRITERIA": Recovered Memory as Professionally Tested, Peer Reviewed, and Accepted in the Relevant Scientific Community. Trauma, violence & abuse. 2006;7(4):274–310.
2. Otgaar H, Howe ML, Patihis L, Merckelbach H, Lynn SJ, Lilienfeld SO, et al. The Return of the Repressed: The Persistent and Problematic Claims of Long-Forgotten Trauma. Perspectives on psychological science. 2019;14(6):1072–95.
3. Otgaar H, Howe ML, Patihis L. What science tells us about false and repressed memories. Memory (Hove). 2022;30(1):16–21.
4. Raymaekers L, Smeets T, Peters MJ., Otgaar H, Merckelbach H. The classification of recovered memories: A cautionary note. Consciousness and cognition. 2012;21(4):1640–3.
5. Geraerts E, Lindsay D, Merckelbach H, Jelicic M, Raymaekers L, Arnold M, et al. Cognitive Mechanisms Underlying Recovered-Memory Experiences of Childhood Sexual Abuse. Psychological science. 2009;20(1):92–8.
6. Malmo C, Laidlaw TS. Symptoms of Trauma and Traumatic Memory Retrieval in Adult Survivors of Childhood Sexual Abuse. Journal of trauma & dissociation. 2010;11(1):22–43.
7. Howe ML, Knott LM. The fallibility of memory in judicial processes: Lessons from the past and their modern consequences. Memory (Hove). 2015;23(5):633–56.
8. Alexander KW, Quas JA, Goodman GS, Ghetti S, Edelstein RS, Redlich AD, et al. Traumatic Impact Predicts Long-Term Memory for Documented Child Sexual Abuse. Psychological science. 2005;16(1):33–40.